אחרי שאכלנו ספינג' התחילה שיחה מעניינת בין הילדים. שיחה על מה זה חבר אמת. הקשבתי להם מדברים, ומתארים במילים פשוטות את עולמם הפנימי המורכב ומה זו לדעתם חברות אמת. אחרי שיחה ממש מעניינת ופתוחה שקיימנו (הם בכל זאת הילדים של מיכל) סיכמנו שאנחנו בוחנים חברות לפי הדברים הטובים והנעימים שאחרים/ות עושים/ות עבורינו ולא לפי הדברים הלא טובים והלא נעימים שהם/ן לא עושים/ות לנו (ואנחנו להם/ן כמובן). ואז גיל (בן 7) שאל אותי, "הרוש, את ואמא חברות אמת"? ומיד אמרתי לו שכן. והוא לקח את זה כמובן לעולמות שלו, ולדוגמאות הקונקרטיות שאספנו רגע קודם, ושאל אותי בחצי צחוק "מה, אמא עוזרת לך בלימודים"? אני לא זוכרת מה עניתי לו במדויק., אבל אני מקווה שכשהוא יגדל הוא יקרא את הפוסט הזה
לסיפור המלא