39 עובדות וסיפורים עלי ועל ימי הולדת

נקודת ההתחלה 

1. לפני הכל נולדתי. בכורה, עם כמות שיער שלא תבייש ילדה בכיתה א', ביום שבת חורפי, בשעה חמש אחה"צ, בבי"ח רמב"ם בחיפה, לפני 39 שנים בדיוק.

2. קצת אחרי שנולדתי, כשהאחות בבית החולים ניגשה לאמא שלי, לקחת פרטים מזהים, היא שאלה אותה מה תאריך הלידה שלה. אמא שלי ענתה, 6/12. האחות אמרה לה, "לא חמודה, התכוונתי לתאריך לידה שלך, לא של הילדה". כן, כן היא קיבלה אותי במתנה ליום הולדת. סתם, תכלס נדחפתי לה למסיבה ומאז אנחנו חוגגות יום אחרי יום.

3. כשנולדתי נטעו לכבודי עץ שמקום נטיעתו לא נמצא עד עצם היום הזה. אבל יש לי דף שנראה ילדותי, חמוד וכל כך מפעם, כדי להוכיח את זה.

4. כשחגגו לי יומולדת שנה צילמו כמה תמונות בשחור לבן ששרדו ותלויות אצלי על הקיר בבית שנים. אלה כמעט התמונות היחידות שיש לי בשחור לבן. אחת מהן היא עם סבתא שלי, והיא אחת האהובות עלי מכל התמונות שלנו יחד.

5. מחגיגות יום הולדת שנה יש לי עוד כמה תמונות צבעוניות, כאילו, לא שחור לבן הכוונה. יותר גוונים כאלה של חום ואדום. צבעוני של 1982. מאלה, האהובה עלי ביותר היא זו שצחי, בן הדודה שלי, שהיה אז בן ארבע וחצי בדיוק, עומד לידי וליד עוגת הפרפר, וכבר אז התמקם בתפקיד שאין ממנו שחרורים. אהה, והוא היומולדת חצי שלי, מאז ולעולם.

6. בתור ילדה היה לאמא שלי ספר של עוגות יומולדת (לאמא של כולם היה, נכון?). כל שנה הייתי בוחרת איזו עוגה אני רוצה הפעם. אני זוכרת איך הייתי מתפעלת מתהליך ההכנה. התכנון, האפיה, החיתוכים, החיבור של כל החלקים והציפוי הצבעוני. ואיך בסופו של דבר זה תמיד היה יוצא בדיוק כמו בספר. העוגה ליומולדת 4 אגב, היתה יצירתית באופן קיצוני וחסר תקדים. (איזו ילדה בת 4 בוחרת צבע כזה!!!??)

 אישיוז עם יום הולדת 

7. נולדתי בדצמבר, אז זה אומר שזה די לקראת סוף השנה האזרחית. זה גם יוצא בערך חודשיים אחרי ראש השנה. בקיצור יש פה רבעון שלם של רשימות וחשבון נפש וכל מיני כאלה. איך לא יהיה לי אישיוז עם היום הזה?

8. אני לא משתגעת על יתר תשומת לב (כמו שתבינו בהמשך) אז כל האירוע הזה הוא אישיו מיותר אחד גדול מבחינתי. תביאו ברכה, שבו איתי לקפה ונתקדם. אבל איכשהוא אספתי סביבי א.נשים עלוקות שלא משחררים, חיות יומולדת מעיקות. וככה כל שנה אני מוצאת את עצמי נבוכה, ובסופו של דבר חוגגת. האמת, חמודים. זה תמיד יוצא נעים וכיף.

9. נולדתי בדצמבר והייתי הכי קטנה בכיתה. בתור ילדה זה ביאס אותי ממש. להיות הכי קטנה. והנה, תודה לאל גדלתי ורק יתרונות יש לנתון הזה עבורי. בייחוד כמי שמתהלכת בעולם בהדחקה נצחית לגיל שלה. כולן חוגגות לפני ויש לי בילד אפ מאורגן, בלוחות זמנים קבועים וידועים מראש, במשך כחצי שנה.  ואני, לכאורה, אמורה להגיע ליומולדת שלי מוכנה. כאילו, יודעת בת כמה אני ומבינה שזה הגיל שלי באמת ולא איזה מספר שסתם נתקע לי בראש מאיזושהיא סיבה.  

 מסיבות יום הולדת 

10. לחגוג לאחרים אני מאוד אוהבת. אני נוטה לזכור את ימי ההולדת של כולם. בשנים האחרונות, במסגרת הסקלרוזה הכללית, אני לפעמים זוכרת את התאריך אבל שוכחת לברך. המקור הגנטי לסקלרוזה לתאריכים אצל אבא שלי ז"ל. הוא התקשה בזה מאוד. אפילו שאני ואמא שלי ממש התחשבנו בו וחגגנו יום אחרי יום. הוא התקשה לזכור ימי הולדת עד כדי כך שפעם אחת עשינו לו הפתעה, אומנם הפתעה ברמה של ילדה בת 8 וילדה בת 5, ועדיין, תלינו שלטים של מזל טוב על הדלת לפני שהוא חזר מהעבודה. הוא נכנס המום הביתה, ושאל "למה מזל טוב? קרה משהו"?אפילו השלטים על הדלת לא עזר לו להיזכר שמדובר ביום ההולדת שלו.

11. לא הסכמתי לעשות בת מצווה. כאילו באולם וכל הבלאגן הזה. בכל פעם שהלכתי לאירוע כזה של אחת החברות שלי, כמעט התמוטטתי מההתרגשות כשהן הלכו על השטיח האדום וכולם הסתכלו עליהן ומחאו להן כפיים. ולהקריא ברכה או מה שזה לא יהיה, ליד הנרות, תודה. רק מהמחשבה שזה יקרה לי העדפתי בגדול למות. אז ביקשתי מההורים שלי שנוותר על הדרמה ושפשוט יקנו לי מערכת סטריאו עם טייפ דיסק ודאבל קאסט.

12. כשהתחיל הטרנד לחגוג ימי הולדת בבתי קפה/ פאבים וכד', עם עשרות אנשים בשולחן ארוך, וזיקוק ועוגה ושירי יומולדת בציבור, הבנתי שזה לא בשבילי. כדי להימנע ממוות ממבוכה בגיל צעיר, אני מיד פעלתי בנושא ומיניתי את ענבל, חברתי הטובה, לוודא שלי זה לעולם לא יקרה.

13. הפעם הראשונה שעשו לי מסיבת הפתעה היתה בגיל 10 במקלט של הבנין. מיטל, שהיתה חברה טובה טובה שלי (היא עדיין!!), אמא שלי ואמא שלה אירגנו הכל. אני זוכרת שהייתי בהלם שמיטל (ילדה בת 11) הצליחה לעבוד עלי ברמה כזאת. מרוב ההלם מיטל היתה צריכה להגיד לי במילים ברורות שזו מסיבת ההפתעה שלי.

14. אמא שלי ושושי ז"ל, אמא של מיטל, התרגשו יותר משתינו יחד באירוע החמוד הזה במקלט של הבנין.

15. הפעם השניה שעשו לי מסיבת הפתעה היתה ביומולדת 18. כדי להוציא אותי מהבית, אבא שלי ז"ל לקח אותי לנהוג ברכב (מי תסרב לזה דקה אחרי שקיבלה רישיון?). לפני שיצאנו מהבית נכנסתי להביא משהו מהמחסן ומצאתי שם מלא שקיות עם חטיפים. נהגתי יותר משעתיים רצוף לצפון הרחוק וחזרה ובאיזה שהוא שלב הבנתי למה החטיפים נועדו. ואז התחלתי לתהות מתי נחזור כבר הביתה. בעיקר כי מיציתי את הנהיגה, אבל גם את המשחק כאילו אני לא יודעת מה קורה. אבל בדיעבד, הנסיעה הזו היתה מתנת היומודלת הכי טובה שקיבלתי. מה הייתי נותנת עבור הרגעים האלה שוב. 

16. הפעם השלישית שעשו לי מסיבת הפתעה היתה מתישהו כשהייתי סטודנטית. הייתי בת עשרים וקצת. ישבתי עם עם אמא שלי ואחיותיי בבית קפה בקריון ופתאום ענבל הגיעה. וממש שמחתי. המיקריות נראתה לי הגיונית לחלוטין ולא חשדתי בכלום. ואז עוד חברה הצטרפה. גם פה, לא חשדתי. רק כשהחברות שלי מהצבא הגיעו הבנתי שזה אירוע מתוכנן מראש.

17. באירוע הזה ענבל התרשלה בתפקידה, והביאו לי עוגה עם זיקוק ושרו לי היום יומולדת. זו כנראה היתה נקמתו של אל הזיקוקים ועוגות היומולדת, בגין כל אותן שנים בהן הצלחתי להתחמק מהאירוע המביך הזה. זה היה הנורא והמביך מכל, שולחן ארוך בטירוף, באמצע רחבה בקיריון מפוצצת באנשים (זרים!!!), בשישי בצהריים, ושרים לי, לי (!!!) שירי יומולדת בציבור.

18. יאמר לזכותה של ענבל שהיה רגע שהיא הבינה שזה עומד לקרות ושהאירוע יוצא משליטה. היא נבהלה, כפרה עליה, ממש נבהלה, זינקה מהכסא וניסתה לעצור את המלצרית בגופה. אבל היה מאוחר מידי. הזיקוק הגיע ופצחו בשירה. אני לא יודעת מה הבהיל אותה יותר. האפשרות שאני אמות ממבוכה או השאלה האם החברות שלנו תשרוד את המשבר הזה. החברות שרדה. כמו שאתן מבינות, גם אני.

19. אני בדר"כ לא עושה מסיבות לעצמי, אבל בגיל 33 עשיתי מסיבת יומולדת וחנוכת בית בדירה חדשה שנכנסתי אליה. היה כיף וגם הייתי סופר רזה וחטובה (סתמווווווו, זה עבר לי). האמת, היתה מסיבה אש.

20. באפטר פארטי של היומולדת הזאת (33), למחרת בבוקר נסעתי לאמא שלי, ולמרות שלא האמנתי שהיא תזרום, עשינו שחזור של תמונת ילדות, כשאני יושבת לה על הכתפיים. זה היה רגע עם ערימות של צחוק ושמחת חיים. תשבו לאמא שלכם על הכתפיים, זה מאריך חיים.

21. אני לא אוהבת מסיבות הפתעה.

22. האיסור "זיקוק על עוגה ושירת יומולדת בציבור" עדיין תקף. אל תנסו אותי.

מתנות יום הולדת 

23. ערב אחד (גיל 4 או 5 בערך) חזרתי הביתה עם ההורים שלי. אני זוכרת שהם כיסו לי את העיניים כל הדרך מהרכב ולקחו אותי לחדר. אני זוכרת בבירור שהם התרגשו הרבה יותר ממני. הייתי כל כך קטנה ותמימה שלא ידעתי למה לצפות. מבחינתי ההתרגשות האמיתית היתה רק כשפתחתי את העיניים והם הדליקו את האור בחדר. חיכה לי שם בית בובות קסום ששיחקתי בו שנים.

24. כיאה לילידת דצמבר, כשהייתי ילדה תמיד קיבלתי כמתנות ליומולדת ערימות של כפפות, צעיפים, כובעים וכד'. אולי מכאן האהבה חסרת הגבולות שלי לצעיפים, כפפות ומעילים.

25. בגיל 10 ביקשתי מרותי, ה-דודה שלי, האחת והיחידה, תקליט של ירדנה ארזי לובשת שמלה הורסת ורודה. הייתי חורשת עליו כל היום, בייחוד על השיר עם הכינור המתנגן לו כל הזמן. לפני שנה בערך ראיתי את ירדנה בהופעה בשוני והתרגשתי כל כך. כמעט כמו אז, כשאחזתי בתקליט שקיבלתי במתנה (מורן ומשה, יוחזר התקליט לאלתר !!).

26. איך ממה מרסל, סבתא שלי, קונה לי מתנות? היא פותחת תדר מתנת יומולדת החל מיוני של אותה שנה. חצי שנה היא אוספת ואוגרת מידע על כל מה שהתעניינתי בו ולא קניתי לעצמי. ימים היא מתלבטת ואז היא מודיעה לי מה אני עומדת לקבל. זה חמוד, תודו.

27. אחותי האמצעית תמיד מחפשת מה לקנות לי. בסופו של דבר אני מוצאת משהו אונליין, בדר"כ בגד, ושולחת לה שתי אפשרויות שבינהן אני מתלבטת. אני מחכה לשמוע מה דעתה. ככל שהיא תהיה יותר נחרצת בדעתה לגבי איזה בגד יותר יפה, ככה אני אהיה בטוחה שאני רוצה שהיא תקנה לי את האפשרות השניה. ככה אגב אנחנו קונות בגדים ונעליים כבר שנים.

28. ביומולדת 33 מורן קנתה לי ציור של רותם, אח של גיסי. ובציור, אני, עם טיקה על מצחי ושלל הירקות של העולם סביבי. זאת מתנה.

https://rotemsw.com/ ליצירות של רותם זה מכאן

29. אני לא אוהבת שקונים לי מתנות ליומולדת. אני תמיד אעדיף שנעשה משהו כיף ביחד.

משהו כיף יחד 

30. יש לי שלוש חברות טובות מהצבא. מיכל, גל ולילית. או למקורבים, בנזה, גלגול וברז'ן. ארבעתנו נולדנו בטווח של בערך חודשיים וחצי. כמה שנים אחרי השחרור קלטתי שאנחנו נפגשות בין ספטמבר לדצמבר ופשוט מחליפות ביננו מתנות יומולדת. ואז בגיל 28 קיבלנו החלטה (שאני כפיתי על כלל המשתתפות בהתחלה) לחגוג בצימר מפנק כל שנה במקום טקס החלפת המתנות. עשינו את זה פעמיים, או שלוש וזה היה מושלם. עם הזמן זה התחלף במפגש בנות שנתי, ותמונה של חדר 2 אמפריה, כי החיים וכאלה. בנות, בא לי שוב !

31. לפני שלוש שנים, בדיוק ביום ההולדת שלי, הייתי עם מורן ואדוה (אחיותיי הצעירות) בהופעה של בריאן אדמס, אליל נעוריי. שרתי בקולי קולות שירים שאפילו אני לא זכרתי שאני זוכרת.  איזה זכרון רחוק זה נראה עכשיו, נכון?

32. לפני שנתיים הלכתי לכבוד יום ההולדת שלי לסדנה יומית כדי לשפץ כסא. מצאתי אותו ברחוב, עזוב ובמצב נוראי, אבל עם פוטנציאל מדהים. שמרתי עליו שנים, אבל אז, ערב קודם, אמא שלי החליטה לחגוג לי יומולדת בכח, להזמין לכאן את כל המשפחה ולטגן על הכסא בגינה ספינג' (היא אמא שלי, היא ידעה שאני לא אסכים לטגן בבית). הוא שרד שני מעברי דירה, חיים לא פשוטים בגשם, וערב אחד לפני החיים החדשים שלו, נשפך עליו מלא שמן. שמן של ספינג'. לפעמים זה מרגיש לי שהכסא אמר, לא, לא סיפור מספיק חזק לנכדים, בוא נתלכלך עוד קצת, נראה מה היא תצליח לעשות. יצא מושלם.

https://www.facebook.com/gilgul.hozer/- לסדנה המושלמת של אפרת זה מכאן

33. אחרי הכסא הזה כבר נרשמתי לסדנה ארוכה ומאז אני משפצת כל רהיט שנופל לי לידיים. איזו מתנת יומולדת, אהה?

34. אני תמיד בחופש ביומולדת. בשנה שעברה הלכתי בבוקר למוסך ואח"כ לאכול חומוס בשוק הפשפשים עם צחי, בן הדודה היחיד והאלוף שלי. בדרך לשוק אמרתי לצחי שאני חייבת למצוא כסא קטן לשפץ לשוהם, הבת של הבת של בת דודה שלי, גם כי אני אוהבת אותה מאוד, וגם כי רונית, סבתא שלה, בת דודה שלי, הלכה את כל הדר ברגל לקנות לי מתנה פעם איזה משחק עם דגים. בקיצור, איך שהגענו לשוק, ראיתי אותו. עומד לו שם, כולו שבור ומרופט, במחיר מופקע של 70 ₪. אחרי החומוס הסברתי לצחי שאני לא יוצאת מהשוק בלי הכסא הזה, צחי שאל אותי כמה אני מוכנה לשלם ויצאנו למסע החילוץ של הכסא. קניתי אותו במחיר מופקע של 40 ₪. יכולתי לגמרי להוציא אותו משם גם ב- 20 ₪. תבקשו משאלות ביומולדת. הן יציצו אליכן מכל פינה.

ברכות ואיחולים ליום הולדת 

35. יש לי מלא ברכות שקיבלתי לימי הולדת במשך השנים. כן, אני שומרת אותן. כן זה תופס לי מלא מקום, אבל זה מלא מילים טובות ולא זורקים מילים טובות.

36. הכי אני אוהבת את הברכות שפפה, סבא שלי, כותב לי. קצר, פשוט ומלא בטוב ואהבה ללא תנאים. תמיד הוא חותם: "נשיקות מממה ופפה".

37. יש מעט אנשים שתמיד שרים לי שירי יומולדת כשהם מתקשרים לברך. כמובן במסגרת ההיגיון הכללי של העולם הזה, בדר"כ זו ממה, סבתא שלי (בת 89), והילדים של מיכל (גיל ממוצע 6). השנה גם שרו לי מקהלת משפחת מויאל, ובראשן אילנית ורונית, הבנות דודה המופרעות שלי. הילדים של מיכל גם עושים לי סרטונים עם תפאורה ותלבושות. שווה לחגוג יומולדת רק בשבילם.

38. אני נוטה להתרגש מאוד כשמברכים אותי ליומולדת בקול. לידיעתכן.ם זה נשמע כמו שקט דממה בצד השני של הקו. עמכם.ן הסליחה. השנה המצב החמיר ובכיתי רק מלקרוא ברכה בלב. כל כך התרגשתי שהפסקתי באמצע ואמרתי לאחותי שאני מתרגשת מידי ואני אקרא אח"כ. ואז היא אמרה שזו ברכה ממיכל, חברת נפשי. ואז כבר בכיתי ממש.  והמחוות האלה, הקטנות לכאורה, ברכה מרגשת שממתינה לי בהפתעה עם קופסת שוקולדים טבעוניים, זה האור והטוב שיש בעולם הזה. כשא.נשים קרובים.ות מסמנים.ות לי בכל מיני דרכים, ברגעים פשוטים, מדוייקים ונוגעים, שהם.ן איתי. גם כשהם.ן פיזית לא.

39. לאחרים.ות אני תמיד מאחלת להיות בריא.ה, שמח.ה ואהוב.ה.  והגעתם עד לכאן, אז לגמרי מגיע לכם.ן גם. אז בהזדמנות חגיגית זו, תבוא הברכה גם על ראשכם.ן.

40. ואחת לשנה הבאה, בדקתי וזה בחוקי הפורמט. הברכה שלי. 

אני מבקשת שיהיה פה שפוי שוב. לא בהכרח כמו שהיה, אפשר גם אחר, אבל בהכרח שפוי.  אני מבקשת לחזור לעשות דברים פשוטים בלי לחשוב יותר מידי. אם אפשר אז גם שתהיה לנו מנהיגות איכותית נשית וגברית שיהיו ראויות.ים להערכה. ושתחזור התקווה בקול גדול, חזק וברור. אני כבר ממש צריכה לחזור להתקהל עם עשרות אלפי אנשים זרים  ולצעוק שירים שאני אוהבת. עדיף בחו"ל, אבל לא חייב. והכי אני מבקשת, הכי הכי, לחזור לחבק ולנשק את ממה ופפה, מתי שמתחשק לי. לשבת איתם לארוחה, להתכרבל לידם על הספה, לצחוק ולחבק, לשים ראש על כתפם רק לרגע ולהרדם לשעה. ולישון עמוק כל כך, כאילו לא קורה שום דבר רע או מטריד בעולם.

שנה מהממת שתהיה.