אז לקח לי כמה שנים להפוך את הרעיון לאתר של ממש, וכנראה שלא סתם, כי בהתחלה הרעיון היה לתת מקום של כבוד למתכונים של סבתא שלי, וממש לקראת ההחלטה לצאת עם זה לדרך, פתאום בא הרעיון לכתוב את כל הסיפורים.
עכשיו, זה באמת תהליך שעשיתי איתה ביראת כבוד. המתכונים שלה זה לא צחוק. יש לי מחברת, בצבע ורוד מנצנץ, ואני רושמת בה הכל, כי כבר ננזפתי על זה שהיא היתה צריכה לתת לי מתכון פעמיים.
"אני בת 88 וחצי ואת לא זוכרת??", ככה התחילה שיחת הטלפון שלי איתה כאשר העזתי לבקש שוב את המתכון שלה לפסטלים. כמה ימים קודם לכן, ביקרתי אותה, היא הסבירה לי איך לעשות, ולא רשמתי. לא רשמתי, לא זכרתי. בניגוד אליה, אצלי, הכל לא בראש.
כדי שתבינו את רמת הסגידה למטבח, אז רצים פה במשפחה סיפורים על אנשים שצמים, מתרגשים לפני שהם באים לבקר אותה, שואלים מראש מה היא מכינה ומספרים לה מה הם לא אכלו מזמן (ככה מזמינים אצלה אוכל לארוחה).
לפחות במשפחה, שמה הולך הרבה הרבה לפניה.
אחרי תקופה די ממושכת של איסוף מתכונים ובישול מרוקאי לפי הכללים (שלה, כן?!), יום אחד פתאום זה היכה בי.
מצאתי מוטיב חוזר ואיזה חוט מקשר בין רוב המתכונים.
אני די בטוחה עדיין שזה ממש לא סוד הקסם. סוד הקסם הוא השם של האתר הזה, היכולת לה להתבונן על הסיר ולדעת בדיוק מה וכמה לשים, בלי כפות מדידה או מתכונים מפונפנים. אבל עדיין, ברמת דיוק מפחידה, ואת זה קצת בא לי לשתף.
אז הנה הם לפניכם.ן, ארבעת המוטיבים החוזרים שאתם חייבים שיהיו לכם במבטח אם אתם רוצים לבשל את האוכל של ממה:
זעפרן
טוב, כל מי שגדל בבית מרוקאי שמע סיפורים על כמה התבלין הזה יקר, כמעט כמו הסיפורים על כמה המלך במרוקו אהב את היהודים ודאג להם. מסתבר שסבתא שלי משתמשת בו לא מעט. היא קונה אותו בדר"כ בקנדה (השם אולי יודע למה, היא החליטה ששם הוא הכי טוב) וכל פעם שיש לה הזדמנות היא מסנג'רת מישהו להביא לה ואוגרת קופסאות קטנות מלאות בחוטים, שהיא קוראת להם, חוטי זהב.
איך עובדים עם זעפרן לשיטתה- לוקחים מחבת טפלון ומחממים אותה היטב. מכבים את האש ומניחים את תכולת הקופסא כולה על המחבת, ובעזרת כף עץ מערבבים בעדינות את הזעפרן על המחבת ("את מעבירה את הזעפרן, ככה בעדינות, מצד לצד, שלא ינוח על המחבת"). ואז יש שתי אפשרויות, האחת פשוט לעבוד עם מכתש ועלי, והשניה עממית יותר, ועובדת נהדר, לוקחים כף וכפית. מניחים חלק מהחוטים בכף ובעזרת החלק האחורי של הכפית מועכים את חוטי הזעפרן. מעבירים לקופסא קטנה (ממש קטנה, כן? זה תכלס איזה גרם וחצי הדבר הזה) ואז שוב עם החוטים שנשארו, עד שכל הקופסא הופכת לגרגרים קטנים.
לימון כבוש
טוב, בתור אחת שאוהבת גם מלוח וגם חמוץ, אני מתה על לימון כבוש. אני מעולם לא קניתי בחוץ, אבל אני מודה שגם אף פעם לא הכנתי בעצמי. אני תמיד לוקחת ממנה.
"ממה אולי תלמדי אותי איך מכינים?", והיא עונה לי חצי בזלזול "הדבר הכי פשוט שיש בעולם". אז שימו לב...
לוקחת לימון וחורצת לאורך (לא עד למטה) ואז במאונך לחריץ הזה עושה חריץ נוסף. ממלאת כל חריץ במלח גס (הרבה מלח) ומניחה בצנצנת גדולה. עושה כך לעוד ועוד לימונים עד שהצנצנת מלאה ודחוסה. למחרת, לוקחת כף עץ ודוחסת פנימה את כל הלימונים, מפנה מקום ומכניסה עוד לימון חרוץ עם מלח גס, וחוזר חלילה. עד שכבר באמת אין יותר מקום. הלימונים והמלח מוציאים מים ואחרי בערך חודש וחצי יש לכן לימון כבוש משובח. רוב המתכונים של סבתא שלי זה עם רבע לימון כבוש, ורק כשהיא הסבירה לי איך היא מכינה, הבנתי מאיפה ההחלטה דווקא על רבע...
להרתיח בכורכום
אחד הדברים שקלטתי תוך כדי איסוף המתכונים זה שסבתא שלי עובדת בשלבים, ולהרבה מתכונים יש שלב מקדים של הרתחה בכורכום. זה קטע, כי לא הייתי ערה לזה ולא חשבתי שזה תבלין שהיא משתמשת בו בכלל, אבל מסתבר שיש איזה קסם שהיא מהלכת על האוכל לפני הבישול, והוא כולל הרתחה, פעמים רבות עם כורכום. בקיצור, תקנו כורכום.
מרק עוף
מה???? כן, כן. סבתא שלי, ממה, הכוהנת הגדולה של המטבח, זאת שכולם מחכים למוצא פיה כשהיא טועמת משהו שהם בישלו, היא ולא אחרת, מבשלת עם מרק עוף.
אני מודה שזה היכה בי בתדהמה. ויום אחד זה פשוט נפלט לי כשכתבתי איזה מתכון ואמרתי לה, "ממה, מה נסגר עם המרק עוף?"
זה הימם אותי כמעט כמו לגלות בגיל 23 שהצלקת שיש לסבא שלי על כל הבטן זה כי הוציאו לו גידול מהקיבה ולא בגלל שהוא קסס ציפורניים כשהוא היה צעיר (למה לשקר כל כך הרבה שנים? למה ?). אבל זוהי דרכו של העולם. את מגיעה לגיל 38 (וחצי, כמו שממה אוהבת לדייק) ואת מגלה ששנים, האוכל שהערצת, שסגדת לו, שתהית האם יבוא יום ומשהו יצא לך כל כך טעים, מתובל בערך בכף של מרק עוף. אל תתחכמו, היא יודעת מה היא אומרת כנראה. תקנו מרק בטעם עוף (שלי טבעי וטבעוני, והוא זורם בהכל נפלא).