בלי קרש חיתוך
אחד הדברים האהובים עלי זה הסלט ירקות שסבתא שלי היתה מכינה לי תמיד.
אחת הסיבות שהוא כל כך טעים בעיני היא שכל הירקות בו תמיד קלופים.
האמת היא, שאחד הדברים שהכי הרשימו אותי בתור ילדה, היה לראות את סבתא שלי מקלפת וחותכת ירקות לסלט, בלי קולפן ובלי קרש חיתוך.
באיזו מיומנות על, שאז כילדה נראתה לי, פסגת הגאונות, מיומנות של גדולות ומומחיות.
ביד אחת סכין ובשניה ירק. כל ירק ומיומנות החיתוך שלו, הקילוף בדיוק בעובי שצריך והחיתוך אחיד ובדיוק באופן שמתאים, ישר מעל הקערה.
זה כנראה זכרון שנצרב אצלי היטב וצף באיזה רגע לפני כמה שנים, ככה פתאום.
בכלל לא זכרתי את זה עד לאותו רגע כשפתאום שמתי לב שגם אני, חותכת ככה באויר, מעל לקערה, בשתי ידיים, באחת ירק ובשניה סכין.
שמתי לב כשזה השאיר לי סימנים קטנים ועדינים של הסכין על האגודל ביד, ורק כשהצלחתי להבין ממה זה בכלל קרה, פתאום, ברגע אחד, חזרה אלי התמונה הזו.
סבתא שלי, עומדת במטבח, ובמיומנויות של שפית נדירה ויודעת כל, חותכת לי סלט.
לפני כמה שבועות הכנתי תבשיל עם אמא שלי, וחתכתי שן שום לקוביות, ככה, ישר מעל הסיר.
אמא שלי הזדעזעה וישר רצה לקנות לי חותך שום מפונפן ויוקרתי. ועדיין, אני תמיד נזכרת שהוא במגירה, רגע אחרי שאני חותכת את השום.
סבתא שלי תמיד התגאתה באיזה סיפור לא נורמלי, על איך שהיא חתכה את כף היד באיזור שבין האגודל לאצבע, ברמה של תפרים בבית חולים, בבוקר הברית של דוד שלי.
איך זה קרה אתן שואלות? אהה, כי היא חצתה לרוחב לחמניה שהיא החזיקה ביד, כמובן בלי קרש חיתוך, לא שמה לב והמשיכה פשוט לחתוך את היד (גאוה כבר אמרתי?).
זה כנראה הסיפור שהוא מקור כל החתכים והכוויות שיש לנשים במשפחה שלי על כפות הידיים.
ככה בלי לשים לב וגם בלי כפפות או מגבת, מוציאות תבנית מהתנור (כשהוא עובד) או מרימות סיר מהכיריים, וכמובן עובדות בלי עזרים מתאימים, במקרה הזה בלי קרש חיתוך.
אחרי שנים שקיבלתי בהשלמה את הכוויות והחתכים שלי הבנתי שאין טעם לבשל תוך כדי שאני עושה את יתר הדברים בחיים, ושאני מעדיפה, בשונה מאמא שלי ומסבתא שלי, קצת להתרכז.
גם בואו נודה על האמת, אני לא מספיק בשלנית כמוהן כדי לעשות את זה על הדרך, תוך כדי 453 דברים אחרים.
אבל זה לא כולל את השריטות על האגודל מהסלט.
כמובן שהסלט הכי טעים הוא סלט הירקות הפשוט ביותר. עגבניה ומלפפון קלופים, בצל ואבוקדו, לימון, מלח פלפל וקצת (טוב, לא באמת קצת, כי זאת בכל זאת סבתא שלי) שמן.
בטעמי הילדות שלי, הסלט הזה הולך מעולה עם הכל, במיוחד עם קערה של האורז הצהוב של ממה. תמיד הייתי מזמינה את המנה הזו כשהייתי חוזרת מהלימודים, לפני הרבה שנים, מורעבת, מתקשרת אליה מהדרך ושואלת מה יש לאכול. וכשהיא היתה מסתבכת עם להגיד לי מה יש, הייתי אומרת לה, "ממה עזבי, תכיני לי סלט ואורז צהוב".
תדמיינו, בטן מקרקרת, סלט טרי ורענן מקולף בדייקנות, מתובל ומבריק במידה הנכונה, וקערת אורז צהוב חם ומנחם היו מוגשים לשולחן בשניה שהייתי דופקת בדלת.
הרעב, מכל סוג שהוא, היה נעלם בשניה.
הסיפור עושה חשק לאורז צהוב עם זעפרן? כנסו לכאן למתכון